נדמה שאי אפשר להתחמק מהמילים “מזון מעובד” או “מזון אולטרה-מעובד”. כמעט בכל כתבה על בריאות ותזונה מזהירים מפניו. ועדיין - אם נחשוב רגע - כמעט כל מה שנמצא לנו במקרר או בארון האוכל עבר עיבוד כלשהו: גם הלחם שנאפה במאפייה, גם הטונה המשומרת, וגם שמן הזית בבקבוק. אז איפה באמת עובר הגבול? האם כל מה שמגיע מהתעשייה הוא “רע”? ומה קורה כשהמזון הופך להיות לא רק מעובד - אלא אולטרה-מעובד? "מזון תעשייתי" - זה לא תמיד -  "מזון מעובד" חשוב לעשות סדר: ●        מזון תעשייתי - כל מזון שיוצר בתעשייה. גם יוגורט...

יש משהו כמעט פיוטי במפגש שבין סיר על האש לבין ספר ביוכימיה. כי כשאנחנו מוסיפים לצלחת עלה נענע, קמצוץ קינמון או שורש כורכום טרי - אנחנו לא רק מתבלים את הטעם.  אנחנו מפעילים תגובה כימית חיה בגוף. תבלינים ועשבי תיבול, ממש כמו הפירות והירקות, מכילים תרכובות פעילויות ברמה תאית - חומרים שבטבע מגנים על הצמח מפני קרינה, חמצון או טפילים, ובגוף האדם הם מתפקדים כ"מערכת הגנה שנייה" - נוגדי חמצון, נוגדי דלקת, מאזני חיסון, מסייעי עיכול, ותומכי כבד. בעידן שבו מזון מעובד ואולטרה-מעובד נעדר צבע, טעם וריח...

ד"ר חיים רוזנטל מתארח בפודקאסט של משה פבריקנט ומדבר על רפואה מערבית, חיסונים וגופנפש