מזון מעובד ואולטרה-מעובד: מה מסתתר לנו בצלחת?

נדמה שאי אפשר להתחמק מהמילים “מזון מעובד” או “מזון אולטרה-מעובד”. כמעט בכל כתבה על בריאות ותזונה מזהירים מפניו. ועדיין - אם נחשוב רגע - כמעט כל מה שנמצא לנו במקרר או בארון האוכל עבר עיבוד כלשהו: גם הלחם שנאפה במאפייה, גם הטונה המשומרת, וגם שמן הזית בבקבוק. אז איפה באמת עובר הגבול? האם כל מה שמגיע מהתעשייה הוא “רע”? ומה קורה כשהמזון הופך להיות לא רק מעובד - אלא אולטרה-מעובד?

"מזון תעשייתי" - זה לא תמיד -  "מזון מעובד"

חשוב לעשות סדר:

●        מזון תעשייתי - כל מזון שיוצר בתעשייה. גם יוגורט טבעי, פסטה יבשה או שמן זית נחשבים תעשייתיים - כי הם לא נעשו בבית, אלא עברו תהליך בייצור מסחרי. זה כשלעצמו לא עושה אותם מזיקים.

●        מזון מעובד - מזון שעבר שינוי מהמצב המקורי: הקפאה, בישול, התססה, שימור. רובנו צורכים מזון מעובד יום-יום, וזה (לרוב) בסדר גמור.

●        מזון אולטרה-מעובד - כאן מדובר כבר במוצר רחוק מאוד מהמזון המקורי, כזה שנבנה מנוסחאות תעשייתיות עם תוספים, צבעי מאכל, טעמים מלאכותיים, מייצבים וממתיקים. חטיפים, משקאות קלים, דגני בוקר ממותקים, נקניקים ומעדנים - כולם דוגמאות בולטות.

ההבדל הדק הזה משנה הכול: לא עצם היות המזון "תעשייתי" עושה אותו בעייתי, אלא כמה רחוק התרחק מהמזון הטבעי ואילו רכיבים חדשים נוספו לו בדרך.

למה אולטרה-מעובד בעייתי?

עודף סוכר, מלח ושומן

רוב המוצרים האולטרה-מעובדים מכילים שילוב מפתה של מתוק, מלוח ושומני. השילוב הזה אינו מקרי - הוא מתוכנן בקפידה על ידי תעשיית המזון כדי לעורר את מרכזי התגמול במוח. כשאנחנו נוגסים בחטיף קריספי, לוגמים משקה ממותק או פותחים שקית חטיפים מלוחים - אנחנו מקבלים "פיצוץ טעמים" שמגרה את שחרור הדופמין, מוליך עצבי שמעניק תחושת הנאה ורצון לעוד. זו בדיוק אותה מערכת שמופעלת גם בהתנהגויות אחרות של חיפוש עונג, ולכן אנחנו מוצאים את עצמנו חוזרים שוב ושוב לקחת עוד ביס, גם אם בכלל לא היינו רעבים. התוצאה היא אכילה אוטומטית - היד נשלחת לשקית מבלי לשים לב, והכמות הנאכלת גדולה בהרבה ממה שהתכוונו מלכתחילה.

במילים פשוטות: המוצרים האלה לא רק מזינים אותנו - הם "מתוכנתים" לגרום לנו לאכול יותר.

דלות תזונתית

אחת הבעיות המרכזיות במזון אולטרה-מעובד היא שהוא מעניק לנו אנרגיה בלי ערך אמיתי. כלומר, אנחנו מקבלים קלוריות - הרבה פעמים אפילו יותר ממה שהגוף צריך - אבל כמעט בלי החומרים המזינים שהגוף חייב כדי לתפקד. במקום סיבים תזונתיים, ויטמינים ומינרלים, המוצרים האולטרה-מעובדים עמוסים בקמח לבן, סוכרים פשוטים ושומנים מזוקקים. מה המשמעות בפועל?

●        בלי סיבים - מערכת העיכול עובדת “על ריק”: אין תחושת שובע לאורך זמן, יש יותר נטייה לעצירויות והסוכר בדם עולה מהר יותר.

●        בלי ויטמינים ומינרלים - הגוף לא מקבל את "הדלק האיכותי" שהוא צריך לייצור אנרגיה יציבה, לתפקוד מערכת החיסון ולבניית עצמות ושרירים.

●        עודף קלוריות, חוסר תזונה - אפשר לאכול הרבה ולהרגיש שבע לרגע, אבל עדיין להישאר “רעבים מבפנים” כי התאים עצמם לא קיבלו את מה שהם צריכים.

זו הסיבה שמי שהתפריט שלו עשיר במזון אולטרה-מעובד יכול למצוא את עצמו גם עייף, גם רעב לעיתים קרובות, וגם סובל ממחסרים תזונתיים - למרות שהוא לא באמת חסר אוכל.

פגיעה במערכת העיכול

חומרים משמרים ותוספי מרקם - למשל כאלה ששומרים שהרוטב לא יתפרק, שהגלידה תהיה קרמית או שהחטיף יישאר קריספי - לא נועדו להזין אותנו אלא לשפר את מראה, הטעם והמרקם של המוצר. הבעיה היא שברגע שהם נכנסים לגוף, הם משפיעים גם על המערכת האקולוגית של המעיים - מיליארדי החיידקים שחיים שם ופועלים בשיתוף פעולה עם הגוף שלנו.

במצב רגיל מתקיים איזון עדין: חיידקים מועילים עוזרים לנו לעכל מזון, לייצר ויטמינים, לשמור על מערכת חיסון מאוזנת ולהגן על רירית המעי. כשאנחנו נחשפים שוב ושוב לחומרים כאלה, האיזון הזה עלול להישבר:

●        החיידקים הטובים נחלשים או מצטמצמים.

●        חיידקים פחות רצויים מתחילים לשגשג.

●        שכבת ההגנה של דופן המעי נעשית רגישה ודקה יותר.

התוצאה: יותר גזים, נפיחות, תחושת כבדות ולעיתים גם תגובות חיסוניות מיותרות - כאילו הגוף “חושב” שיש איום. לאורך זמן זה עלול לעודד תהליכים דלקתיים ולהגביר רגישויות שונות.

מחלות ותופעות בריאותיות קשורות

מחקרים רבים קושרים צריכה יומיומית של מזון אולטרה-מעובד לבעיות בריאות שכיחות:

●        השמנה והתסמונת המטבולית - תוצאה ישירה של צריכת יתר קלורית יחד עם חוסר שובע.

●        סוכרת סוג 2 - עלייה ברמות סוכר ואינסולין בעקבות שילוב של עודף סוכר ומחסור בסיבים.

●        מחלות לב וכלי דם - בגלל שילוב של שומנים מזוקקים, נתרן גבוה ודלקת כרונית.

●        בריאות הנפש - יותר ויותר מחקרים מראים קשר בין תזונה עשירה במזון אולטרה-מעובד לבין דיכאון, עייפות וירידה בריכוז.

ילדים - קהל רגיש במיוחד

ילדים הם צרכנים גדולים של מזון אולטרה-מעובד: חטיפים, חטיפי אנרגיה, דגני בוקר ממותקים, שוקו מתועש. מעבר לסיכון הבריאותי לטווח הארוך, יש לכך השפעות מיידיות מאוד:

●        קפיצות חדות ברמות הסוכר בדם - שמביאות להתנהגות היפראקטיבית, התפרצויות זעם או לחילופין נפילות אנרגיה ועייפות.

●        חוסר שקט וריכוז - שילוב של ממתיקים, צבעי מאכל ותוספים מסוימים נקשר אצל חלק מהילדים לבעיות קשב והתנהגות.

●        הרגלי טעם מקובעים - ילדים שמתרגלים לטעם מתוק-מלוח-שומני מתקשים ליהנות מטעמים טבעיים של ירקות, פירות או קטניות.המשמעות היא שהצריכה היומיומית של אולטרה-מעובד לא רק פוגעת בבריאות הפיזית, אלא גם משפיעה על ההתנהגות ועל היכולת לפתח הרגלי תזונה בריאים לעתיד.

אז כמה זה “שפוי” לצרוך?

הגישה המאוזנת אומרת: לא חייבים להימנע לחלוטין - אבל חשוב לשמור על פרופורציות.

●        בסיס הצלחת - מזון אמיתי: ירקות, פירות, פחמימות מורכבות, קטניות, ביצים, דגים, בשר איכותי.

עיבוד פשוט - כמו ירקות קפואים, יוגורט טבעי, לחם מחמצת - בהחלט אפשרי.

●        אולטרה-מעובד - לשמור לפעמים מיוחדות, לא להפוך להרגל יומיומי.

איפה הוא מתחבא במזון “בריא”?

המלכודת האמיתית היא מוצרים שנראים תמימים או אפילו בריאים:

●        “יוגורט פירות” שמכיל יותר סוכר מקינוח. - העדיפו יוגורט ללא תוספות והמתקה והוסיפו בעצמם פרי חתוך.

●        “חטיף אנרגיה טבעי” עם סירופי סוכר, שמנים מזוקקים ותוספים. - הכינו בעצמכם, הרשת שופעת במתכונים.

●        “דגני בוקר מלאים” שמכילים כמה סוגי סוכר ומייצבים - זו לא באמת ארוחת בוקר, אלא ממתק לכל דבר ועניין.

●        “תחליפי בשר” צמחיים שעשירים בשמנים מזוקקים ובטעמים מלאכותיים.

הטיפ הפשוט: קראו את רשימת הרכיבים. ככל שהיא קצרה וברורה - כך הסיכוי טוב יותר שמדובר במזון אמיתי.

לסיכום

לא כל מזון שעבר עיבוד הוא “רע”. ההבדל המשמעותי הוא בין עיבוד פשוט שמקל על חיינו - לבין אולטרה-מעובד שמתרחק מאוד מהמזון המקורי ומעמיס על הגוף רכיבים שלא נועדו לו. הבסיס צריך להיות מזון טבעי, מלא, צבעוני ומזין. האולטרה-מעובד יכול להופיע פה ושם - כקינוח, פינוק או פתרון נוח - אבל לא להפוך לחלק הקבוע מהתפריט.

כי בסופו של דבר, בריאות לא נבנית ממוצרי מדף נוצצים, אלא מהבחירות היומיומיות הפשוטות שאנחנו עושים במטבח ובצלחת שלנו.

יעל ולרי-פרל, הומאופתית קלאסית ויועצת בכירה לאורח חיים בריא בגישת הרפואה הפונקציונלית, בוגרת הקורס ומלווה כיום כעוזרת הוראה - מזמינה אתכם להצטרף למסע הלמידה וההתפתחות הקרוב.

למידע על המסלול לתזונה פונקציונלית היכנסו לאתר>>